שטח פלסטיני כבוש" פירושו שטח שהיה שייך למדינה
פלסטינית, ונכבש ע"י מדינה אחרת. אבל מדינה פלסטינית מעולם לא היתה קיימת, ולכן
"ביי דפינישן" לא יכול להיות שטח פלסטיני כבוש. גם לפי הטענה הפלסטינית יהודה,
שומרון ועזה הם חבלים שצריכים להיות בעתיד שטחים פלסטינים. זה לא נקרא שטח כבוש,
אלא שטח במחלוקת. לגבי שטח במחלוקת לא קיים שום חוק בינלאומי.
בהסכם אוסלו נאמר ש"שאלת הגבולות" תידון במו"מ
על הסדר הקבע. פירוש הדבר שגבול האדמה הפלסטינית עדיין לא נקבע, והוא תלוי במו"מ
עם ישראל. אילו היה מדובר בשטח פלסטיני כבוש, על מה יש לנהל מו"מ? כלומר, ערפאת
עצמו חתום על מסמך בינלאומי (אוסלו) הקובע כי לא מדובר בשטח פלסטיני כבוש, אלא
באדמת מריבה.
הקו הירוק מעולם לא היה גבול בינלאומי מוכר
של מדינת ישראל. הוא נקבע בהסכמי שביתת-נשק ב 1949 בין ישראל וירדן (יו"ש) ובין
ישראל ומצריים (עזה). כל הצדדים החתומים על ההסכם - כולל ישראל - הודיעו בעת
החתימה, שאינם מכירים בקו זה כקו גבול קבוע. כלומר, שאלת הגבולות בין ישראל ובין
הפלסטינים נשארה פתוחה מאז ועד היום, ועל כל גבעה ועל כל דונם אדמה יש תביעות
בעלות לגיטימיות של שני הצדדים. מבחינת החוק הבינלאומי, עד שלא יחתם הסדר קבע
בין שני הצדדים, לא קיים שום מקום שהוא אדמה פלסטינית.
למותר לציין, שגבול ה"אדמה הפלסטינית" לא נקבע
עד היום בגלל סירובם של הפלסטינים.
במזרח התיכון בכללותו - הישראלים הם כ 3% מהאוכלוסיה,
אבל בשטח אין לנו אפילו חצי אחוז. האומה הערבית, המחזיקה ביותר מ 99.5% מבקשת
מאיתנו לתרום מחצי האחוז שבידנו כדי לפתור את הבעיה הפלסטינית. ישראל, הסובלת
ממצוקת קרקע ומיים מן הקשות בעולם, אולי הקשה ביותר, מסכימה עקרונית לתרום מן
הפירור שברשותה לטובת הפלסטינים, גם אם המצרים לא נותנים דונם, והירדנים לא מפרישים
מטר, והסעודים לא תורמים שקל. הכל עלינו.
ובכל זאת, אנחנו הכי עניים, ומותר לנו להלחם
על כל גבעה ועל כל באר מיים, כדי שבסופו של דבר ישאר בידינו כמה שיותר
